<h1>הבתים — שערי הקידוש והשביתה שער שני</h1>
<h2>דף קה.</h2>
כשם שמקדשין בלילי שבתות כך מקדשין בלילי ימים טובים. ומקדש על היין שמקדשין בו בשבת. ואם אין לו יין או שהיה מתאוה לפת מקדש [על הפת. וכן ביו"ט מקדש] קדושא רבה כדרך שמקדש בשבת. ואם לא קדש בלילה מקדש והולך כל היום כולו, שהרי תקנוהו לזכירת היום, וקדושתו ומצותו כל היום כדרך שאמרו בשבת. נוסח קדוש זה כמו שנמצא בקצת ספרי הר"ם בא"י אמ"ה אשר קדשנו מכל עם ורוממנו מכל לשון בחר בנו ויגדלנו ואהבנו ויפארנו ותתן לנו ה' אלהינו באהבה מועדים לשמחה וחגים וזמנים לששון את יום טוב מקרא קודש הזה יום חג המצות זמן חירותנו או יום חג השבועות זמן מתן תורתנו או חג הסוכות זמן שמחתנו באהבה מקרא קודש זכר ליציאת מצרים כי בנו בחרת ואותנו קדשת מכל העמים ומועדי קדשך בשמחה ובששון הנחלתנו בא"י מקדש ישראל והזמנים. חל להיות בשבת מזכיר של שבת וחותם כדרך שחותם בתפלה מקדש השבת ישראל והזמנים. בראש השנה אינו מזכיר חג ואומר את יום הזכרון הזה, ובחתימה אומר ודברך אמת וקיים לעד בא"י מקדש ישראל ויום הזכרון.
<h2>דף קו.</h2>
כלי שהיה מלא יין אפילו היה מחזיק כמה רביעיות אם שתה ממנו ה"ז פגמו ונפסל ואין מקדשין על השאר מפני שהוא כשיורי כוסות, לר"ם. כתב הראב"ד לא אמרו אלא כשטעמו באותו כוס עצמו, אבל יין שטעמו ממנו ומזגו אח"כ לצורך כוס של ברכה או קידוש מברכין ומקדשין עליו. ויש מן הגדולים שאמר שאין מקדשין ואין מברכין עליו. וכתב הרב ר' יצחק אבן גיאת אפילו מים פגומין אין מוזגין ממנו כוס של קידוש. ויש מן הגדולים שכתב שאפילו טעמו בכוס עצמו מקדשין עליו. ופסק הראב"ד נראה לנו עיקר. כתב הרב בעל התוספות אם אין לו יין אחר מברך ומקדש על יין פגום. ויראה לי הואיל ויכול לקדש על הפת, על יין פגום הוא כמי שאין לו יין. ויש מן הגדולים שכתב מי שקדש והפסיק בדבור וכיוצא בזה קודם שישתה צריך לחזור ולברך בפה"ג, אבל א"צ לחזור ולקדש, וכן נראה.
יש מן הגדולים שכתב שאין המסובין רשאין לטעום עד שיטעום המקדש כדרך שאמרנו בבוצע ברכת המוציא. ויש מי שכתב אם היו כולן שותין מכוס המקדש צריך שיטעום המקדש תחלה, אבל אם היה לכל אחד כוסו שותין אע"פ שלא טעם המקדש, וכן נראה.
<h2>דף קז.</h2>
המקדש צריך שיטעום מלא לוגמיו. כתב הריא"ג יש חומר בקידוש משאר ברכות שהמקדש אם טעם הוא בעצמו מלא לוגמיו יצא, ואם לאו לא יצא. ובשאר ברכות אם טעמו אחרים יצא. וכן דעת הרב בעל הלכות וכתב שאם קידש ושגג ולא טעם אע"פ שטעמו אחרים מביאין לו כוס אחר ומברך עליו בפה"ג וטועם, וכן דעת רבנו שרירא גאון. והרב בעל העיטור כתב בין שטעם המקדש או טעם אחד מן המסובין יצא. ומ"מ מצוה שיטעום המברך, ולא אמרו המקדש אם טעם מלא לוגמיו יצא אלא להשמיענו שצריך לטעום מלא לוגמיו אבל אם טעם אחד מן המסובין מלא לוגמיו יצאו כלם, וכן דעת בעל השלמה. יש מי שאמר שמלא לוגמיו הוא שיעור רביעית. ויש מי שאמר שהוא פחות מרביעית, וזה נראה.
יין שריחו ריח חומץ וטעמו טעם יין מקדשין עליו. ויש מן הגדולים שכתב לא אמרו שריחו חומץ וטעמו יין (ב)יין אלא לברך עליו בפה"ג, אבל אין מקדשין עליו מפני שריחו רע. והרב ר' יצחק [אבן גיאת] כתב שאין ריח החומץ ריח רע, ולא קראו ריח רע אלא משקה סרוח. וכן יין שריחו כריח משקה סרוח שטעמו טעם יין אין מקדשין עליו.
